חי נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ

פסק דין

1) עניינה של התביעה הנו בעיקר, דרישת התובע מהנתבעת לפצות אותו בסך 32,000 ₪, על הוצאות ונזק שנגרמו לו לטענתו בגין הליך משפטי שניהלה נגדו הנתבעת - חברה לשירותי כבלים, ואשר הסתיים בפשרה [ראו ת"ט (שלום - נתניה) 17478-02-12 הוט - מערכות תקשורת בע"מ נ' אורי חי] (להלן: "ההליך המשפטי בנתניה").

בכדי להבין את עילת התביעה, לשאלות בית המשפט, הבהיר התובע בדיון מיום 1.5.14: "אני טוען שהם לא היו צריכים להגיש את התביעה הזאת מלכתחילה ולגרום לי נזק כספי" [שורות 1-2, עמוד 2 בפרוטוקול הדיון], ובהמשך הדיון, התובע חידד: "הם הגישו תביעה נגדי ועשו לי נזק" [שורות 1-2, עמוד 2 בפרוטוקול הדיון].

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

3) ממכלול החומר שהונח לפניי ולאחר ששמעתי את הצדדים, נמצא כי התובע היה לקוח של הנתבעת למשך שנים רבות. במסגרת מערכת היחסים הזאת, הנתבעת סיפקה לתובע ארבעה מכשירי ממיר (להלן: "המכשירים"), במועדים שונים, כאשר עבור כל אחד מהם הועברו לנתבעת דמי פיקדון. התובע טוען, כי סך הכספים שהופקדו על-ידו הגיע לכדי כ-3,000 ₪.

4) כעולה מכתב ההגנה, בעקבות הודעת התובע על רצונו להפסיק קבלת שירותי הנתבעת, בשנת 2009 נותק השירות ולכן נדרש התובע על-ידי הנתבעת להשיב את המכשירים בחזרה לחזקתה וכאן נחלקו הדעות ביניהם. בעוד שהתובע טען, כי הוא רכש את המכשירים לעצמו בתמורה לסכום ששילם כמצוין לעיל ולכן אינו מחויב בהחזרתם, הנתבעת טענה, כי לפי תנאי ההתקשרות של המנוי, הסכום האמור אינו תשלום בתמורה עבור רכישת המכשירים, כי אם "פיקדון" הוא. לעמדת הנתבעת, התובע נדרש להחזיר את המכשירים לחזקתה, ומצדה, היא תשיב לו את "הפיקדון" האמור לאחר ניכוי בעד הפחת, בשיעור מסוים, עבור כל שנה מיום התקנת הציוד ועד ניתוק השירות.

הנתבעת הפנתה בכתב הגנתה לסעיפים הרלבנטיים בהסכם ההתקשרות עם המנויים ואשר מסדירים בין היתר נושא ניכוי הפחת בשיעור של 10% לכל שנת שימוש או חלק ממנה, מהפיקדון, בעת הפסקת ההתקשרות עם הלקוח. נציגת הנתבעת הבהירה לפניי בדיון, כי מדובר בהסכם מנוי כללי לכל הלקוחות של הנתבעת זאת החל משנת 2006, וכי ההסכם האמור שונה באופן מינורי מנוסח ההסכם שהיה קיים עובר לכן, כך שנושא הפחתת הפחת מהפיקדון כאמור, היה קיים עוד קודם לכן [ראו שורות 16-32 בעמוד 3 בפרוטוקול הדיון].

5) התובע דחה על עמדת הנתבעת וסירב להשיב את המכשירים. עקב זאת, החלה הנתבעת לנקוט נגדו הליך הוצאה לפועל לגביית החוב ובהמשך ההליך המשפטי בנתניה, זאת לאחר שהוגשה התנגדות לביצוע שטר. ההליך האמור הסתיים בהודעה מוסכמת בין הצדדים, שניתן לה תוקף של פסק דין, וזו לשונה כפי שהיא מתועדת בפרוטוקול הדיון מיום 21.1.13:

"הצדדים:

בשלב זה ולאור המלצת ביהמ"ש, הגענו להסכמה לפיה לסילוק סופי, מלא ומוחלט של התביעה יחזיר המבקש למשיבה ממיר מסוג ID055372293537 וכן ישלם סך של 1,200 ₪, הכל בתוך 7 ימים מהיום.

מוסכם כי המבקש ישלח לב"כ המשיבה באמצעות פקס מספר 15398355122, את אישורה של המשיבה על החזרת הממי כאמור.

כפוף לביצוע האמור לעיל, מוסכם כי סכום הפיקדון שהפקיד המבקש בקופת ביהמ"ש יוחזר לו.

כן מוסכם כי בכפוף לביצוע האמור לעיל, יסגר תיק ההוצל"פ ויבוטלו כל ההליכים"

6) בתביעה שבכותרת, טוען התובע, כי לא היה מקום להגיש את ההליך האמור מלכתחילה. לטענתו ההליך האמור הסב לו נזק גופני, פגיעה בשמו הטוב, עוגמת נפש, הוצאות לניהולו ועוד.

7) להגנתה, ביקשה הנתבעת לסלק את התביעה על הסף משני טעמים, טענת ההשתק וטענתה לפיה התביעה קנטרנית וטורדנית. לגוף התביעה, טענה הנתבעת, כי ההליך הקודם היה בדין יסודו משכן התובע הפר את הסכם ההתקשרות עמו. הנתבעת הוסיפה וטענה גם, כי לא הוכח כל נזק שנגרם לתובע, לא צורפה כל חוות דעת רפואית, ובכל מקרה, מדובר בתביעה שבה נתבקש סעד כספי מנופח וחסר בסיס, ולכן יש לדחותה.

דיון והכרעה

8) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן.

9) הפלוגתא המרכזית הניצבת לפנינו, תחולק לשני ראשים, האם נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט בעצם הנקיטה בהליך כאמור על-ידי הנתבעת נגד התובע, וככל שכן, מהו הנזק, אם בכלל, שהסב שימוש זה לתובע.

10) מעיון במכלול החומר שהונח לפניי, ובשים לב להסכמות הצדדים בהליך המשפטי בנתניה, נחה דעתי, כי לא נעשה שימוש לרעה בעצם נקיטת ההליך המשפטי נגד התובע ולא הוכחה על-ידי התובע התרשלות מצד הנתבעת בעצם נקיטת ההליך [להרחבה לעניין ה-"שימוש לרעה בהליכי משפט" ראו רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638; ראו מאמרו של כבוד השופט משה בר-עם, "הליכי סרק אזרחיים", עלי משפט, כרך ו' (תשס"ז) 135]